אחת החוויות המטלטלות שאנו כהורים עוברים, היא התקף זעם אצל מתבגרים. בתחילה זו חוויה מפחידה, אחר-כך היא נשארת וכואבת בכל הגוף, נורא. אנו הולכים איתה כמה ימים ורק עליה אנחנו חושבים. מחשבות של אשמה רצות במוחנו, הגוף מכווץ וכל השרירים דרוכים. מנסים להבין איפה בדיוק טעינו ומה הפך להיות כל-כך מסובך בגידול הילדים. הרגשות נעים בין כעס על הילד, עצבות נוראית, ופחד מההתקפים הבאים. אנחנו לא בטוחים על מי לחשוב, עליו או עלינו ההורים.
מתבגר בהתקף זעם, זה רגע מטורף של חוסר אונים, חלקנו אפילו לא מבינים איך הגענו לכאן ובמה כרגע אנחנו צופים. איך בדיוק את המצב מרגיעים ומבטיחים שכל החפצים סביב במקומם נשארים. אנחנו ההורים לא רגילים לשינויים כאלה קיצוניים ובטח לא שבאים בבת אחת מהילד שאנחנו כל-כך אוהבים.
הזעם שיוצא לו מהעיניים, השנאה שיוצאת מהפנים, ידיים נזרקות לכל הכיוונים, צעקות, השפלות, קללות. כמה זה מאכזב וכואב בפנים. הדלת של החדר שלו נטרקת וכל הבית רועד, אבל בעיקר הגוף שלנו, ההורים. חוויה נוראה, שלא לומר מפחידה, אך בעיקר תופסת אותנו חסרי אונים. איך מילד שהרעפנו עליו כל-כך הרבה האהבה, יצא נער עם כל-כך הרבה כעס ופרץ של אימה?
מה עושים?
באותן קללות, טריקות ואימה, קיימת אצל ילדינו תהום של מצוקה. אם נשאר מאחורי הדלת שלו לרגע, גם אחרי שנטרקה, נשמע בכי קורע לב ונשמה. לילד שלנו יש כאב גדול, כגודל ההתקף הנורא. הילד שלנו זועק שמישהו יבין אותו למרות שזה נראה, שהוא שונא אותנו בעיניים של סלידה ודחייה. הוא אולי לא מצפה שנגיע לחדרו, אולי הוא יופתע. ואתם, לא רוצים להיות איתו אחרי האירוע, אפילו דקה. הכי מפחיד, שגם לנו צץ רגש של כעס ושנאה. אך אם נתבונן עליו ולא עלינו עמוק בפנים, כל מה שנראה בפניו היפים, זה ילד שבורח מהכאב של מציאות בלתי רצויה והופך אותו לכעס, תוך תחושת חוסר אונים והמון אשמה.
התקף זעם אצל מתבגרים מלווה אחריו בהתקף חרדה גדול. תחושת אשמה, ייסורים, בדידות עצומה, שקשה לו לשאת ולסבול. הוא אינו מוצא באותה העת מקום לנשמה. אנחנו חושבים כי התקף זעם זה כוח, אך למרות שהוא נראה כך, הוא למעשה בור של אכזבה עצמית וחולשה. בור של בדידות וכמיהה לאהבה.
אחרי שהתקף הזעם נרגע, הם כל-כך בודדים ומשוועים לקרבה, שנבוא, בלי מילים, נשב לידם ונחבק אותם. בטח לא נבהל מהדלת השבורה. חלק מהפעמים הם יבכו לנו בידיים ויגידו לנו שהם שונאים את עצמם נורא. נער מתבגר זקוק למבוגר אוהב, המצליח להכיל ולווסת את הרגשות שהתפוצצו כמו פצצה ברגע של תחושת נחיתות עצומה. להוות מגן הורי-נפשי להדף העצום של אותה התפרצות שיצאה מפרופורציה. אותה התפרצות, שהוא עצמו נבהל ממנה.
הם רצים על נפשם.
כן. התקף זעם זו ריצה של הישרדות על החיים, מהכאב של עצמך. הם רצים בכזו עוצמה, אבל מסתכלים כל הזמן אחורה לראות שאנחנו רצים אחריהם ושלא ויתרנו עליהם בשום צורה!
