אמא, כשאת כועסת על אבא ואומרת לו שנמאס לך ואת רוצה להיפרד, אני מפחד.
כשאת ואבא מתווכחים ואחד על השניה צועקים, אני שומע את השכנים ליד המעלית אומרים, שאנחנו ילדים מסכנים. אבל לא אכפת לי מה הם חושבים אמא, אני רק רוצה שתשלימו ותאהבו כמו פעם, כי הכל מפחיד כשאתם רבים.
כשאת אומרת לאבא שאת החיים האלה את כבר לא רוצה והוא רק עושה לך רע, אני כועס עליו ושונא אותו נורא. אני רוצה שהוא יפסיק תיכף מיד את כל מה שהוא עושה ויעשה רק מה שאת רוצה. שיראה איך אני מתנהג כאת כועסת עלי נורא. אבל בלילה מאוחר, כשאתם כבר ישנים והדלת שלכם סגורה, אני מתפלל לאלוהים ובוכה במיטה, שרק לא יעבור לבית אחר ולא אראה אותו פתאום כשאקום בבוקר. אני שומר על הדלת שלכם ומסתכל לראות שאבא לא הולך עם התיק הגדול האפור ואז נעצמות לי העיניים ופתאום אני קם ויש אור. כן, שלא יהיה כמו אבא של יובל, שעזב את הבית והוא לא רואה אותו בכלל. לפעמים אני חושב שנמאס לך גם ממני וממתן, אני יודע שלפעמים אנחנו רבים ועושים בסלון המון בלאגן. אני מפחד שגם אותנו לא תרצי יותר כאן. אמא אולי תשלימי עם אבא? הוא הסכים לחזור יותר מוקדם מהעבודה ואפילו אמר שיסיע אותנו כל יום לגן ולפעמים גם חזרה. אני אסדר את הצעצועים בחדר כל הזמן, אפילו אם לא אני שיחקתי והם של מתן. תראי אמא, אבא ממש משתדל ומכין לנו אוכל טעים כשאת עסוקה, אפילו מקפל למתן ולי את הכביסה, למרות שהוא מבלבל בינינו את הבגדים, אני עוזר לו לסדר הכל בחזרה.
אמא, אני אוהב את שניכם ואני לא רוצה שתיפרדו אף פעם, כי אם תיפרדו מי ישמור עלי ועל מתן? מה אנחנו נהיה לבד בעולם? אני לא יודע איך להגיע למדף העליון של הכוסות במטבח, ואם אני אשתעל ויהיה לי חום, מי לרופא אותי ייקח?
אמא, תני לאבא חיבוק כמו שאת נותנת לי בערב לפני השינה ואומרת לי שאת אוהבת אותי הכי הרבה בעולם. תשלימו ותבטיחו אחד לשני "ברוגז ברוגז, אף פעם". טוב אמא?
